• P1110299-1
  • P1100849
  • muzmanim-bivracha1
  • nigun-slide-3
  • P1080397
  • P1010210
  • nigun-slide-7
  • nigun-slide-8
  • P1010356
  • nigun-slide-11

אירועים קרובים

P1040273

איגרת שבועית

P1020313

שבת, חג ומועד

P1060905

האם מוצדק למשכיל לידום בעת הזו?

הטור של גבי סלומון - כ"ה בטבת תשע"ו 6.1.16

אפשר כמובן להתייחס לפסילת הספר גדר חיה של דורית רביניאן כאל החלטה סבירה של יו"ר מ"מ המזכירות הפדגוגית, החלטה הנמצאת במסגרת סמכותה הלגיטימית. אך זוהי פרשנות קצת נאיבית. הצבת תפילה בפתח תכנית לימודים באזרחות במקומם של קטעים ממגילת העצמאות, וחיזוק משמעותי של המרכזים לזהות יהודית מעידים – למי שמחפש הקשר לדברים – על קיומה של מגמה של שימוש בתכנית הלימודים (למירי רגב יש כלים נוספים) למטרות פוליטיות מובהקות. פסילת הספר היא חלק מתכנית כוללת.
מתחבר פה פחד מפני השונה עם האמונה הנאיבית שאפשרית השפעה חינוכית חד פעמית בת קיימא. מחנכים רבים היו מברכים על פלא שכזה. אני נזכר שהופעתי יחד עם פרופ' איריס לוין ז"ל בפני ביהמ"ש העליון (כ"חברי ביהמ"ש") כדי לערער על הטענה שדיון של חצי שעה בטלוויזיה החינוכית על הומוסקסואליות יהפוך את הצופים לכאלה. בני הנוער אינם מריונטות הרוקדות לחלילו של שידור בודד או רומן כזה או אחר. המנוסים מבינינו בחינוך לשלום ולדו-קיום יודעים עד כמה חוויה חד פעמית לא מצליחה להתמודד עם הנרטיב הרווח. נכון שצעירים לא מעטים התאבדו בעקבות הקריאה על ייסורי וורטר הצעיר של גטה אך זה היה אירוע חד פעמי בתוך אווירה כללית של ייאוש שקשה מאד להכליל ממנו. לא בכדי משתמשים שלטונות במה שקרוי שטיפת מוח מתמשכת כדי לשנות עמדות ותפיסות, וגם אז יש לסביבה בה גדל הצעיר השפעה חזקה בהרבה.
ברי לי שאנו עומדים בפני התקפה כוללת על ערכים אוניברסאליים, ליברליים, של שלום, שיוויון, סובלנות וקבלת האחר. פסילתו של ספר מומלץ, דגש גובר שמושם על דתיות והגבהת החומות האתניות, אלה ודומיהם מאיימים על הדמוקרטיה ועל הערכים שאנחנו, בניגון הלב, דוגלים בהם. זוהי לא התקפה מסוג "בליץ קריג"; היא איטית, שלב אחר שלב, כך שהשינויים שהיא מחוללת אינם מורגשים בבת אחת. דונם פה ודונם שם. (מירי) רגב אחר רגב. אנו מרגישים את השינויים אך מתרגלים אליהם אט-אט. נו, באמת פסילת ספר כלשהו, דרישה לסיור חינוכי לכולל אי-שם, וכד', האם הם מצדיקים מהפכות?
אבל השינויים הקטנים האלה הולכים ומצטברים ויום אחד את/ה מתעורר/ת ומגלה שהמציאות שמסביב השתנתה לבלי הכר מבלי שנתנו את דעתנו על כך. אמנם נאמר "לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם, כִּי עֵת רָעָה הִיא". אבל האם אנו, בניגון הלב, יכולים להרשות לעצמנו לוקסוס שכזה?

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

ההסטוריה כנראה חוזרת על עצמה

הטור של גבי סלומון - 30.12.15 י"ח בטבת תשע"ו

יש הטוענים שההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה. היא אמנם לא חוזרת בצורתה המקורית, אך בפועל – לעיתים היא חוזרת בלבוש קצת שונה. הנה שתי דוגמאות: קחו את הפיצול המעמיק והולך בין הצדוקים והפרושים של היום. האין פה חזרה על ימי ימי בית שני? אלה קיצוניים, חותרים למגע אלים עם היריב, ולא מהססים לחסל אותו, ואפילו לפגוע בבני הצג שלהם, ואילו אלה שמנגד מחפשים דרכים להימנע ממגע אלים; רוצים למצוא פתרונות של שלום. כבר היינו שם, כבר טעמנו את טעם הדם והתבוסה. וההמשך הוא הפיצול, וההסגרה ("הסזון") שבין לוחמי "הישוב" וה"פורשים" בשנות ה 40 בארץ. וההוכחה: הקרע המעמיק בימינו אלה בין תג מחיר ליתר תושבי הארץ, אפילו בתוככי מפלגת חובשי הכיפות הסרוגות, האין פה התחלה של חזרה על העבר?

והדוגמה השניה היא ההתעלמות מן הלקחים של "ככל שיענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". במשך הדורות עינו אותנו, לחצו אותנו, התעמרו בנו, גרשו אותנו, וצפוי היה שלאור עבר כזה נלמד את הלקח ולא נעשה אותו דבר לאחרים, חלשים מאיתנו. הרי בסוף המענה הוא זה שמשלם את המחיר. אך שוב, אנחנו מאפשרים להיסטוריה לחזור על עצמה והאינתיפדה הנוכחית מתחילה לשחזר את התוצאות לנגד עינינו. עתה אנו עומדים מופתעים, איך זה "נופל" עלינו שוב? איך זה שאנחנו שוב עומדים בפני אינתיפדה? איך זה שאנו שוב מתפצלים לשני מחנות יריבים?

ובאמת, מה בסך הכל קרה? עשינו בדיוק את מה שעושה הצד השני. לא התכוונו להרוג אף אחד אבל כשגודעים עצים עפים לפעמים שבבים. הצד השני רצה קצת מלחמה – אז הוא קיבל. רצינו שתלמדו לקח שמשום מה לא למדתם בכל שנות היחסים בינינו, אז עכשיו הזמן ללמוד. בלית ברירה השתמשנו וחזרנו והשתמשנו בכלים (חוקיים!) ללמד אתכם שיעור, אך ללא הואיל. אתם מסרבים ללמוד. מה, גם מצידנו יש טרור? זה לא רציני. אלה פורעים מן השוליים ואנחנו מצטערים על מה שהם עושים, מצטערים מאד. אל תשכחו שגינינו אותם ועצרנו אותם. אך לא בזה העיקר והבה לא ניתפש למעשי משובה שוליים שכאלה. אז אחד פה ושני שם ניסו לשרוף בית. זה עצוב, נכון, אך איך ניתן להשוות את מעשי הקונדס של אלה עם הנהגים חסרי הזהירות שמאבדים בכוונה שליטה על רכבם. זה לא עניין פשוט. מדובר באימפולס של רגע הבא על רקע של הסתה מתמשכת. זה באמת לא דומה לרימון עשן הנזרק לתוך בית של משפחה ישנה. אכן, האם לא ברור למה יש כאן אינתיפדה חדשה? האם השתיים הקודמות לא לימדו את הלקח המיוחל?

אני כותב כל זאת בלא מעט סרקזם. הקשבתי היום לאחד הרבנים העומד בראש אחת הישיבות מהן יוצאים הפורעים ולא יכולתי להאמין למשמע אוזני. אין מה לבוא בטענות אל בני הנוער ששרפו את משפחת דראושה. הם גדלו בתוך הקשר שכל עוד מדובר בערבים – הכל נחשב כשר; גם שריפת בית על משפחתו, גם רימון עשן לתוך בית, גם סכינים וגם מכוניות דורסות. כלי המשחית השתנו עם השנים, אך לא השנאה ההדדית, וגם התנערות מאחריות משני הצדדים. ההיסטוריה אכן חוזרת על עצמה.

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

קהילה לומדת

17

ניגון צעיר

rosh-hodesh-kids

התנדבות בקהילה

kol-galgal